רב לא דיווח על חשד לעבירות מין – הפרה של חובת הדיווח

באתר News1 פורסמה כתבה על פסק דין, ולפיה רב שנתקל בחשד לעבירות מין מצד אדם בגיסתו בת ה-14, לא דיווח על כך לגורמים הרלוונטיים.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים הוזכרו העבירות שבוצעו, והוזכר כי הרב, יועץ לענייני משפחה, ידע על הפרשה ולא דיווח למשטרה או לגורמי הטיפול.

בפסק הדין הוזכר כי אי דיווח על מקרים שכאלו היא עבירה פלילית.

במהלך עבודתם נתקלים אנשי מקצוע רבים בחשד לקיומה של אלימות במשפחה, אשר בדרך כלל מופנית כלפי ילדים, קשישים, חסרי ישע ונשים.

במטרה להגן על הנפגעים מגדיר החוק במדינת ישראל את החובות והנהלים החלים על אנשי מקצוע מסוימים, וביניהם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שוטרים וקרימינולוגים, עורכי דין, אחיות ובעלי תפקידים פרא-רפואיים.

הנהלים המקובלים במקרי חשד לאלימות

אחד מנהלים אלו הנו חובת היידוע, שמשמעה כי במקרה של חשד סביר לפגיעה מאלימות במשפחה, על איש המקצוע ליידע את הנפגע לגבי זכותו לקבל סיוע ועל אפשרויות הפנייה הפתוחות בפניו, וכמו כן לספק לו טלפונים וכתובות של הגורמים הרלוונטיים.

כאשר מדובר בקטינים ובחסרי ישע, הופכת חובת היידוע לחובת דיווח, שמשמעה כי על איש המקצוע לדווח על נסיבות המקרה והחשד למשטרה או לפקיד סעד. חשוב לציין, כי אנשי מקצוע העוברים על תקנות אלו מסתכנים בהשלכות מקצועיות חמורות, ובעונשים העשויים להגיע עד לשישה חודשי מאסר.

בתיקון משנת 2010, חובת הדיווח לרווחה או למשטרה על ביצוע עבירה בקטין או בחסר ישע על ידי האחראי עליו -הפכה לחובה כללית, המוטלת על כל אדם (כגון: בן הזוג האחר או השכן).

קריאה נוספת:

• הטרדה מינית
• מה העונש על הטרדה מינית

אילו מקרים נכללים בחובת היידוע?

כאמור, חשד סביר למקרי אלמ”ב או חשד לעבירת מין מחייב את בעלי המקצוע ליידע את הנפגע בדבר אפשרויות הפנייה והסיוע. ואולם, לא תמיד שולט איש מקצוע מסוים במכלול סוגי האלימות המחויבים בדיווח, בין אם מדובר בפסיכולוג קליני, עורך דין או בפיזיותרפיסט.

למעשה, לעיתים קרובות מתרחשות טעויות בתום לב, כאשר איש המקצוע נמנע מיידוע המטופל ואף מדיווח על פגיעה בקטינים וחסרי ישע.

לאור מקרים אלו, על איש המקצוע להכיר היטב את מכלול ההגדרות והתקנות. לדוגמא, אלימות במשפחה המכוונת כלפי נשים כוללת בין היתר פגיעה פיזית, התייחסות אל האישה כאל אובייקט מיני, הגבלות על יציאתה מהבית, מניעת יציאתה לעבודה, הטרדה ומעקב אחריה ומניעה של צרכים בסיסיים.

מאידך, עם סוגי אלימות נגד חסרי ישע וקשישים נמנים בין היתר גרימת כאבים פיזיים, התעללות נפשית כגון צעקות ועלבונות, ניצול לא הוגן של משאבים כלכליים, הגבלת ביקורים מצד בני משפחה וחברים, וכן הזנחה פיזית או נפשית.

במקרים אלו קיימת כאמור חובת דיווח למשטרה ולפקידת הסעד, וגם בעת חשד לפגיעה בקטינים כדוגמת ניצול מיני, פגיעה פיזית או נפשית מכוונת, והזנחה מתמשכת של צרכים חומריים, בריאותיים ונפשיים של הקטין.