בתי המשפט
בית משפט השלום אשקלון בש 001624/06
בתיק עיקרי: פ 001555/05
בפני: כב’ השופט א. אינפלד 11/09/2006
בעניין: ש.י. המבקש
ע”י ב”כ עוה”ד באייר
נגד
תביעות לכיש-שלוחת אשקלון המשיב
ע”י ב”כ עוה”ד יקותיאל יריב
החלטה
1. מונחת בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר של המבקש כפי שיפורטו בהמשך.
2. המבקש נאשם בשני אישומים. על פי האישום הראשון תקף המבקש את אשתו בביתם, אקסודוס 18/10 קריית גת, בתאריך 24.11.2005 בשעה 13:20 בכך שהכה אותה בראשה ובגבה באמצעות ידיו ולאחר מכן ירק בראשה ובפניה. על פי האישום השני כחודשיים לפני האירוע נשוא האישום הראשון, בתאריך ובשעה אשר אינם ידועים למאשימה, תקף הנאשם את אשתו בכך שירק על ראשה ועל גופה וכן זרק עליה מאפרות אשר לא פגעו בה. הוראת החיקוק עליה עבר המבקש בשני האישומים המיוחסים לו, תקיפה בנסיבות מחמירות, סעיף 379+ 382(ב) (1) לחוק העונשין התשל”ז.
3. בתאריך 25.11.2005 הגישה המאשימה בקשה למעצר עד תום הליכים ובצדה חלופת מעצר. כבוד השופט בן יוסף קבע כי בתיק זה “מבחינה טכנית” קיימות ראיות לכאורה אך הדגיש שמשקלן אינו מצדיק מעצר עד תום ההליכים. לפיכך בית המשפט קבע “חלופת מעצר ” קלה ביותר. זאת בהתאם לתנאי סעיף 46 עם 48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ”ו-1996, כפי הנראה, מבלי להיזקק כלל לסמכות המחמירה של סעיף 21 לחוק. לפיכך נוכח העדר עבר הפלילי של הנאשם ועל רקע עמדת המדינה כי ניתן לשחרר את הנאשם ממעצר, קבע השופט בן יוסף כי יש לשחרר את המבקש, בתנאים הבאים,
א. הרחקה מהעיר קריית גת עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
ב. הרחקה מהמתלוננת בכל צורה שהיא.
4. בהחלטתו מיום 25.12.2005 בקש השופט בן יוסף משירות המבחן כי יכין תסקיר מעצר אשר יבחן את חזרת הנאשם לביתו או חלופת מעצר בקריית גת.
5. בתאריך 4.1.2006 עקב בקשת ב”כ המבקש לעיון חוזר אשר בסיסה בתסקיר שהתקבל ובעובדות חדשות שנודעו לסנגור, נערך דיון בפני סגן הנשיא השופט נחמיאס. הבקשה לשינוי תנאי השחרור נדחתה מכול וכול.
6. בתאריך 29.03.2006 בדיון שנערך בפני בית משפט זה הצדדים הגיעו בניהם להסכמה בהתאם להמלצת שירות המבחן. על פי המלצה זו המבקש יעמוד בפיקוח מעצרים של שירות המבחן. בהחלטה זו נקבע כי המבקש ישהה בביתה של הגברת לריסה אלגנייב בקריית גת ויוכל לצאת מהבית אך ורק בליווי גברת אלגנייב או אחד מהוריה. למעשה, המבקש הסכים להחמרה בתנאי השחרור ובלבד שיותר לו לחזור לקריית גת. צודק הסנגור שתנאים אלה הם למעשה חלופת מעצר אשר ככלל אין מטילין אלא בתנאים המאפשרים מעצר ממש,היינו קיומם של ראיות לכאורה ועילת מעצר.
7. בתאריך 12.07.2006 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר. הבקשה התבססה על טענה בדבר עובדות חדשות שהתגלו לדעת ב”כ המבקש, על פיהן המתלוננת סובלת ממחלת נפש קשה ולפיכך קיימת אפשרות כי יש כרסום של ממש בראיות לכאורה שיש נגד המבקש. עוד בבקשה זו צוינו המגבלות הקשות שהוטלו על המבקש לפיהן באופן מעשי שהה בחודשים האחרונים במעצר בית. בקשת הנאשם היא כי התנאים המגבילים אשר הושתו עליו בחודש מרץ השנה יוסרו ותישקל חזרתו לביתו.
8. הדיון שאמור היה להתקיים בתאריך 20.08.2006 נדחה על רקע המלחמה האחרונה ונערך בתאריך 5.09.2006. ב”כ המבקש הפנה את בית המשפט לנקודות הבאות:
א. על סמך נסיבות רפואיות הנסמכות על תעודה רפואית שהציג הסנגור, לפיהן המתלוננת סובלת ממחלת השסעת (סכיזופרניה), אינה משתפת פעולה בטיפול בה וזקוקה לאשפוזים, יש לבדוק שוב האם יש ראיות לכאורה נגד המבקש זאת משום שאחד ממאפייני המחלה הוא תעתועי דמיון אשר משמעותם אובדן בוחן מציאות של החולה.
ב. קיימות עדויות בתיק לפיהן המבקש לא עשה את המיוחס לו בכתב האישום וכן יש סתירות בין הודעת המתלוננת לבין דבריה אשר נרשמו בדו”ח הפעולה שנרשם ע”י השוטרים שהגיעו למקום.
ג. לשתי הנקודות הראשונות מצטרף תסקיר שירות המבחן המתאר הקפדה על תנאי המעצר מצד המבקש תוך שהוא מסייע למתלוננת בענייני הבית, הילדים ולמעשה המבקש הוא היחיד ששומר על קשר עם גורמים חיצוניים. שירות המבחן ממליץ לשקול חזרתו של המבקש לביתו במקביל להמשך העמדתו בפיקוח מעצרים.
ד. לאור האמור בשתי הנקודות הראשונות יצר ב”כ המבקש קשר עם נציגי התביעה על מנת שישקלו סגירת התיק. תשובתם הייתה כי נושא זה ייבחן עת המתלוננת תעיד. נוכח תשובה זו פנה ב”כ המבקש לבית המשפט בקריית גת בו אמור להתקיים הדיון בתיק העיקרי וביקש להקדים את הדיון בתיק שכן ייתכן והנאשם נמצא בתנאים מגבילים קשים ובסופו של יום יחליטו רשויות התביעה לסגור את התיק.
ה. ב”כ המבקש הפנה להנחיות פרקליטות המדינה בהחלטות על העמדה לדין על פיהן על רשויות התביעה לזמן עד כאשר יש ספק לגבי מהימנותו. לשיטתו למרות שאין חובה לעשות כן ראוי היה שכך ייעשה.
ו. נוכח ההתקדמות של המבקש בהליך גמילתו מאלכוהול המצטרף לתנאים המגבילים הקשים בהם הוא נתון על בית המשפט לשקול את החזרת המבקש לביתו.
9. ב”כ המדינה הפנה את בית המשפט לתשובת בית המשפט בקריית גת לפיה עדותו של חולה נפש היא עדות לכל דבר ויש להתייחס אליה במגבלות ובסייגים המתאימים. נציג המדינה אינו סבור שיש כרסום בראיות המצדיק את בדיקתן מחדש ע”י בית המשפט בשלב הנוכחי. לשיטת ב”כ המדינה מן המבקש נשקפת מסוכנות הנובעת מהתמכרותו לאלכוהול, זאת למרות התקדמותו בהליך הגמילה. לדברי ב”כ המדינה חזרת המבקש לביתו, בית המתלוננת עלולה להכשיר את התנאים לשיבוש הליכי משפט ולפיכך כעת יש לדחות את הבקשה ולבחון אותה שוב לאחר עדות המתלוננת. דיון ההוכחות הראשון בתיק קבוע לתאריך 29.10.2006, שאינו רחוק ולפיכך תהא זאת טעות להתיר למבקש לחזור לביתו המשותף כעת.
דיון
10. לעניין הראיות, לא מצאתי שחל כל שינוי בנסיבות. המצב הנפשי של האישה, יחד עם סתירות בין עדים בתיק הביאו לכך שכבר השופט בן יוסף קבע, כאמור, כי אין די ראיות למעצר, היינו אין בראיות סיכוי סביר לבסס בסוף הדרך את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, בהתאם למבחן שנקבע בבש”פ 8087/95 – שלמה זאדה נ’ מדינת ישראל ,פ”ד נ(2), 133. מצד שני אמרת האישה אודות אלימות במשפחה קיימת ומכאן שיש ראיות לכאורה “מבחינה טכנית” בלבד. הסנגור התפרץ לדלת שנפתחה על ידי השופט בן יוסף כבר בדיון הראשון. המחלה התבררה כ”שסעת” כבר בפני השופט נחמיאס. אין כל חידוש במסמך שהציג הסנגור ואין בכך לשנות מאומה.
11. התנאים שנקבעו על ידי השופט בן יוסף הולמים ונכונים מאוד בנסיבות העניין, היינו הרחקה מעירה של המתלוננת. המבקש הוא אשר סבר וקיבל על עצמו תנאים חמורים יותר כדי להיות בקריית גת. כעת מבקש הוא להקל בתנאים אלה נוכח הרעה בראיות, חלוף הזמן והקושי המצטבר לטפל בילדים בנסיבותיה הקשות של המשפחה.
12. שירות המבחן סבור כי מסוכנות המבקש לא השתנתה עם חלוף הזמן אך מצד שני הודגש כי המבקש שמר על תנאי השחרור, לא הפר אותם ולכן הוא ראוי לכאורה ליותר אמון. לאחר התלבטות הומלץ להשיבו לביתו, למרות עמדה אמביוולנטית של האישה תוך הפעלת סמכות פיקוח מעצרים של שירות המבחן.
13. לאחר שעיינתי בכל הנתונים אני מוצא שלא הבשילו התנאים לחזרת המשיב לביתו. השילוב בין מחלת הנפש של האישה יחד עם בעיית האלכוהול והאלימות שרואה שירות המבחן במבקש יכול שתביא לתוצאה הרסנית. האישה עצמה אינה בטוחה שתוכל לעמוד בכך. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמשיב לא הפר את התנאים שקיבל על עצמו עד עתה ובהתחשב בכך שתנאי השחרור הם, על פי החלטת השופט בן יוסף במסגרת סעיף 48 לחוק המעצרים ולא חלופת מעצר במובן המלא של המושג, יש מקום להקלה בתנאים שקיבל המבקש על עצמו ביום 29.03.2006.
14. נוכח האמור אני קובע תיקון לתנאי השחרור בערובה כדלקמן:
א. המבקש ימשיך להתגורר בביתה של הגברת אלגנייב כפי שנקבע בתאריך 29.03.2006 אך יהיה רשאי לנוע בחופשיות, ללא ליווי גם בתוך העיר קריית גת.
ב. מובהר כי על המבקש נאסר ליצור כל קשר עם אשתו בכל מקום, זמן ודרך.
ג. המבקש אינו רשאי להיכנס לבית אשתו או להיות בטווח של 100 מטרים הימנו.
יוזכר למבקש שהפרת תנאי הערובה מהווה עילת מעצר.
זכות ערר כחוק.
ניתנה היום י”ח אלול תשס”ו (11.09.2006) במעמד הצדדים
5129371
א. אינפלד 54678313-1624/06
54678313
אלון אינפלד, שופט
קלדנית: יעל בוקרא.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
