זיכוי נאשם מתקיפה חבלנית של עובד ציבור

בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו    פ  001687/07

בפני:    כב’ השופטת הדסה נאור    תאריך:    16/03/2009

בעניין:    מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד    ארנרייך     המאשימה
נ  ג  ד
י.ח.א.
    ע”י ב”כ עו”ד    באיער    הנאשם

הכרעת-דין
מצאתי חובה להתייחס, בפתח הכרעת הדין, לשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום, שהוגש, על ידי המאשימה, רק בחלוף שלוש וחצי שנים ממועד האירוע, ועל כך שתקופת ההמתנה לא נוצלה על מנת להשלים את החקירה, כפי שהתבקש לעשות, כשלהשלכות מחדלי החקירה אתייחס בהמשך.
בנוסף, התנהלותו של הנאשם, במהלך ניהול התיק, הביאה לכך שאירוע שהתרחש בתאריך 11.6.03, בא לידי גמר קרוב ל-6 שנים לאחר התרחשותו.

בגין האירוע, נשוא כתב האישום, מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירה של תקיפת עובד ציבור, בניגוד לסעיף 381 (ב) לחוק העונשין, התשל”ז-1977.

1.    על פי הנטען בכתב האישום, תקף הנאשם, בתאריך 11.6.03, את יהושע סמך, מפקח שילוט בעירית תל-אביב (להלן: “המתלונן”), על כך שיום קודם לכן, לאחר חילופי דברים בין המתלונן לאחותו של הנאשם, רשם הראשון, בתוקף תפקידו, דו”ח על שילוט ללא רישיון כדין, לחנות בגדים שבבעלות הנאשם, במתחם התחנה המרכזית החדשה, זאת בעת שבמקום שהתה האחות ובהעדרו.
על פי המתואר, בעובדות כתב האישום, משהבחין הנאשם במתלונן, בתחום התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, תקף אותו, לאחר שווידא שהוא הפקח שרשם לו את הדו”ח האמור יום קודם, במכת אגרוף בראשו, העיף לו את משקפיו, והמשיך להכותו בראש, בצוואר ובחזה.

כתוצאה מהתקיפה, נטען, נגרמו למתלונן פגיעה בראש, חתך באוזן ימין, שנתפר בשישה תפרים, סימני שפשוף בצוואר, כאבי ראש, סחרחורות וירידה בשמיעה והוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים איכילוב.

2.    על שתי עובדות מרכזיות אין מחלוקת בין הצדדים. האחת, שבתאריך 10.6.03 רשם המתלונן דו”ח על שילוט ללא רישיון, לחנות שבבעלות הנאשם, בעת שאחותו של הנאשם שהתה במקום ושלא בנוכחות הנאשם, השנייה, על כך שלמחרת נתקל הנאשם במתלונן, במתחם בו נמצאת חנותו, בעת שהאחרון מילא את תפקידו, בבדיקת שילוט בחנות אחרת במתחם, וכי כתוצאה ממפגש זה נחבל המתלונן מידי הנאשם.

3.    המחלוקת סבה סביב נסיבות האירוע, כאשר, בקליפת האגוז, טענת המתלונן היא שהותקף על ידי הנאשם, ללא כל מעשה התגרות מצידו ומבלי שהגיב על מעשה התקיפה, ומנגד טען הנאשם שמדובר בקטטה, שהתפתחה, לאחר שהמתלונן דחף אותו, בתגובה לניסיונו לברר עמו את זהותו וכשהתמיד במאמציו להציל מפיו את שמו סטר לו על לחיו, מה שהוביל לתגרה שבמהלכה ביצע על המתלונן תרגיל השתחררות, אותו למד בחוג טאיצ’י, במסגרתו הכה במכת אגרוף חזקה במתלונן, וגרם לו לחבלה.

4.    לאור טענת הנאשם לפיה היה מעורב בעבירה של קטטה הוזהר, במהלך המשפט, שהוא עשוי להיות מורשע בעבירה זו.

5.    המאשימה ביקשה לתמוך את גרסתו של המתלונן בתצלומי החבלות ובתעודות רפואיות על החבלות שנגרמו לו, כתוצאה מהאירוע. כאן המקום לציין, במאמר מוסגר, שלא אייחס כל משקל לתעודות הרפואיות, שהוגשו, המצביעות על ירידה בשמיעה שנגרמה למתלונן, לאחר שהמאשימה לא הכשירה אותם על ידי הבאתה לעדות של גב’ יונה יהודית, אשר ביצעה את בדיקת השמיעה.
ההגנה אף היא הגישה, לתמיכה בגרסתו של הנאשם, תמונות ותעודה רפואית על החבלות שנגרמו לו, לטענתו, במהלך העימות עם המתלונן.

6.    לאירוע האלימות, בין אם על פי גרסת המתלונן ובין אם על פי גרסת הנאשם לא הובאו עדי ראיה, לא מטעם המאשימה, אף לא מטעם ההגנה.

7.    על אף שמיד לאחר האירוע הגיעו כוחות משטרה למקום, לא נעשה כל מאמץ לנסות ולגבות הודעות מעדי ראייה פוטנציאליים לאירוע, שהתרחש במקום ציבורי.
גם בעובדה, שהמתלונן מסר כבר בהודעתו הראשונה במשטרה, שלאחר שהותקף ונחבל מידי הנאשם נמלט מפניו, בחרדה, לתוך חנות סטימקצי, הנמצאת בסמוך למקום האירוע, כי בעקבותיו נכנס אדם נוסף, שאיים עליו ברצח אם יתלונן במשטרה, כי הוא ביקש להזעיק עזרה ולמקום הגיע מאבטח,  לא היה כדי לדרבן את המשטרה להעמיק את החקירה ולנסות לרדת לחקר האמת, כשבפניה גרסה מול גרסה.
בהודעה נוספת שמסר, כחודש לאחר האירוע, אף נקב המתלונן בשמה של המנהלת בחנות סטימצקי, ועדיין לא נעשה דבר, לא בסמוך לאירוע אף לא במהלך שלוש וחצי השנים, מאז האירוע ועד הגשת כתב האישום, לא ניגבו עדויות מהעובדות בחנות סטימצקי ומהמאבטח שהיה במקום, אולי מי מהם יכול היה לשפוך אור על נסיבות האירוע, או לסייע בזיהוי האחר והקשר שלו לנאשם.

8.    ההגנה הביאה שתי עדות, את אחותו של הנאשם, הגב’ רויטל שבתאי ואת הגב’ זילה ישכאן, שעבדה במועד הרלוונטי בדוכן מול חנותו של הנאשם, אשר העידו על התנהגותו של המתלונן, במהלך רישום הדו”ח על השילוט, ביום שקדם לאירוע.
לטענתן המתלונן התפרץ לעבר אחותו של הנאשם, קילל אותה ואיים עליה, בין היתר בהטיחו לעברה “אני עוד אזיין אותך”.
על יחסו של המתלונן כלפיה, הגישה אחותו של הנאשם תלונה נגדו במשטרה, כבר ביום רישום הדו”ח על שילוט ללא רישיון לחנות, קרי: יום לפני אירוע האלימות.

9.    ב”כ הנאשם ביקש ללמוד מעדותן של עדות ההגנה על חוסר אמינותו של המתלונן, אשר הכחיש, מכל וכל, שנקט בלשון גסה או באלימות מילולית כלשהיא כנגד אחות הנאשם, במהלך הויכוח שפרץ ביניהם סביב רישום הדו”ח על השילוט בחנות.
מכאן ביקש לקבוע שיש להעדיף ולאמץ את גרסת הנאשם על נסיבות ומהלך אירוע האלימות בינו לבין המתלונן, להסיק מכך שלנאשם עומדת הגנה עצמית, ומעשי האלימות בהן נקט היו אך כדי להרחיק מעליו את הסכנה שנשקפה לו להבנתו מהמתלונן, או לחילופין, אם יימצא שחרג מגדר הגנתו העצמית, לקבוע שהנאשם היה מעורב באירוע של קטטה ולהרשיעו בעבירה של תגרה במקום ציבורי, חלף עבירת תקיפת עובד ציבור שיוחסה לו בכתב האישום.
10.    גרסת המתלונן מזה וגרסת הנאשם מזה, על אף השוני המהותי ביניהן, היו בדרך כלל עקביות ולא נמצאו סתירות מהותיות בין עדותם בבית המשפט להודעתם במשטרה, כשכל אחד מהם דבק בגרסתו וכל אחת מהגרסאות נתמכת בתעודות רפואיות ותצלומים על הנזק, באופן שלא ניתן היה להעדיף האחת על רעותה.
עם זאת אף אחת מהגרסאות לא הייתה חפה מניסיון להמעיט ולהפחית כל אחד מחלקו.

בעדות המתלונן אין הסבר לשריטות שנגרמו לנאשם בצווארו, כפי שהן משתקפות היטב בתצלומים, ומנגד אין גם לנאשם הסבר, כיצד על פי גרסתו החלה תגובתו למעשי האלימות, שלטענתו הפגין נגדו המתלונן, וכיצד התגלגל האירוע לקטטה, שבסופה ביצע על המתלונן את “תרגיל ההתגוננות”, במהלכו חבט באגרופו בראשו של המתלונן, יותר מפעם אחת, כפי שעולה מהודעתו במשטרה, וגרם לו לחבלות, בראשו, באזנו ובצווארו.

11.    מחדלה של המאשימה לאסוף ראיות נוספות מעדים פוטנציאליים לאירוע, מחלישה ופוגעת במשקל ראיות התביעה, ואין בהם, כשנדרשת הכרעה על סמך עדות יחידה, כדי להרים את נטל ההוכחה הדרוש בפלילים, לפיו ביצע הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום של תקיפת עובד ציבור.

12.    מאחר שגם על פי גרסת הנאשם לא טמן ידו בצלחת במהלך האירוע והפליא מכותיו במתלונן, באופן שגרמו לו לחבלות, נותר לדון בשאלה האם מעשיו, לאור אופיין, על רקע טענתו, שבאו בתגובה לתקיפתו על ידי המתלונן, היו בגדר מעשי התגוננות, המקימים טענה של הגנה עצמית.

גם על פי גרסת הנאשם, העימות עם המתלונן החל במעשי התגרות שלו כלפיו, כשעמד בדרכו והפריע לו בביצוע תפקידו.

אין ספק שתגובת המתלונן, על פי גרסת הנאשם, לפיה דחף אותו וסטר לו, היא מעשה לא חוקי, מכוער ואסור לכל הדעות, אך אין בה כדי להצדיק או להסביר את המשך מעשי האלימות, באופן ובעוצמה שננקטו על ידי הנאשם כלפי המתלונן, אף על פי גרסתו.

כך או כך, על פי כל קנה מידה של סבירות, תגובתו של הנאשם לא הייתה מדתית ומעשיו חרגו מגדר פעולות הדרושות להגנה עצמית, גם אם נקבל את גרסתו כלשונה, כשלא הוכח שעמד בפני סכנה ממשית וכשעמדה בפניו הברירה  לסגת מהמקום.

13.    לאחר שהגעתי למסקנה שהמאשימה לא הרימה את הנטל להוכיח שהנאשם עבר את העבירה של תקיפת עובד ציבור ומנגד משדחיתי את טענתו להגנה עצמית, אני קובעת שהנאשם עבר עבירה של תגרה במקום ציבורי.

14.    סוף דבר אני מזכה את הנאשם מביצוע עבירה של תקיפת עובד ציבור ומרשיעה אותו בעבירה של תגרה, על פי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל”ז-1977.

ניתנה היום, כ’ באדר, תשס”ט (16 במרץ 2009), במעמד הצדדים.

הדסה נאור, שופטת

ה ח ל ט ה

5129371
54678313
אני מורה למזכירות להחזיר לנאשם את הסכום שהפקיד בצו ההבאה בתיק – בסך 1000 ₪.

5129371
54678313ניתנה היום, כ’ באדר, תשס”ט (16 במרץ 2009), במעמד הצדדים.

הדסה נאור 54678313-1687/07

הדסה נאור, שופטת
אליה.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

תהא חבר ותשתף:

רוצה להתיעץ עם עו”ד גיל באיער? ניתן להשאיר פרטים או לחייג: 052-3877227

נעים להכיר

עורך דין פלילי גיל באיער

שליש פסיכולוג – שליש עו”ס – שליש עו”ד

הרוב המכריע של הלקוחות שמגיעים אלי למשרד הם נורמטיביים. אבל יש להם מכנה משותף אחד: אצל רובם מדובר בפעם הראשונה שהם נחקרים בתיק פלילי והם נמצאים במצב רגשי לא קל. יתכן שמדובר בעבירה שהם ביצעו, בלהט הרגע, וייתכן שבכלל מדובר בעלילת שקר או בהוצאת דברים מכל פרופורציה.

בכל אותם מקרים, אני נמצא שם עבורם כדי לתמוך, להכיל וכמובן להעניק להם את השירות המקצועי הטוב ביותר שאני יכול לתת, תוך שאני מסביר להם, מראש, את הסיכויים ואת הסיכונים. מכיוון שעבדתי, בעבר, כתובע משטרתי ויש לי ניסיון רב, אני מכיר את כל הטריקים וה”שטיקים” וחושב מחוץ לקופסא.

ודבר אחרון ומאוד חשוב, מבחינתי: אני תמיד אהיה זמין עבור לקוח שמתקשר אלי להתייעץ או לשאול שאלה או סתם רוצה לדבר.

עורך דין פלילי מומלץ, גיל באיער