באתר nrg פורסמה לאחרונה כתבה שבה דווח על מספר שיא של מעצרים ב-2012. בשנת 2003 עמד מספר המעצרים על 46,120. במהלך השנים האחרונות נרשמה מגמת עלייה במספר המעצרים בכל שנה, ובשנת 2012 הוא הגיע לשיא – 55,881. על פי הסנגוריה הציבורית, המספר היה גדול בהרבה ועמד על 62,291.
העלייה הגדולה החלה ב-1997, השנה שבה נחקק “חוק המעצרים” (חוק הסדר הפלילי). מדובר בחוק שהיה קיים שנים ארוכות, וב-1997 התגבש לכדי חוק חדש. בחוק החדש היו מספר שינויים וביניהם הפחתת משך המעצר הראשוני על ידי המשטרה מ-48 שעות ל-24 שעות וביטול עילת המעצר של פגיעה ב”שלום הציבור”, במובן של עבירות רכוש (למעט מקרים חמורים שהוגדרו בפסיקה, כמו ביצוע מספר ניכר של עבירות רכוש או ביצוע בצוותא עם אחר). מטרת החוק הייתה הקטנת הפגיעה בחירותו של אדם החשוד בביצוע עבירה.
העלאת מספר העצורים כיעד – האמנם?
בכתבה נטען כי משטרת ישראל מציבה יעד של מספר מעצרים מדי שנה. ואכן, מאז שנת 1999 מציבה לעצמה המשטרה בכל שנה עשרה יעדים שאותם עליה להשיג, במטרה להשתפר. בפועל, הצבת היעדים הללו אינה מביאה בדרך כלל לשיפור עבודת המשטרה (המוגבלת באמצעיה), אלא ל”משחק” בסטטיסטיקות על מנת לנסות ולהראות שיפור.
היו כבר מקרים רבים שבהם מפקדי תחנות וראשי משרדי חקירות זייפו נתונים על מנת לנסות ולהציג שיפור בתפקודם (כגון: סיווג עבירות של פריצות לרכב ולבתים כהסגת גבול ושכנוע נפגעים שלא להגיש תלונה, והכל במטרה להציג “ירידה” בכמות עבירות ההתפרצות). בתור עו”ד פלילי המייצג עצורים, נראה שאכן הוצב יעד של העלאת מספר העצורים עד לתום ההליכים. זהו יעד שאינו פסול כשלעצמו, כל עוד הדרכים להשגתו הנן כשרות והוגנות.
הפגיעה בחשודים
אחת הטענות שהועלו בכתבה הנה שהמשטרה מודיעה לסנגוריה הציבורית על המעצר רק לאחר שהעצורים נחקרו – ולא ניתנת להם הזכות להיוועץ עם עורכי דין פליליים. מניסיוני כעורך דין פלילי, במשך שנים רבות, לא הודיעה המשטרה לסנגוריה הציבורית על מעצר חשודים, והתוצאה הייתה שהם לא היו יכולים לקבל ייעוץ טרם חקירתם. זאת, בטענה שמדובר ב”מעוכב” ולא ב”עצור”, ולכן אין עליה חובה להודיע לסנגוריה הציבורית, אלא לאחר שהוחלט על מעצרו (דבר שקורה בפועל רק לאחר החקירה).
אין ספק כי התנהלות זו פגעה רבות באלפי חשודים, שלא זכו לקבל ייעוץ משפטי מעורכי דין פליליים שהיה יכול לשפר את מצבם, להביא לעתים לשחרורם ולמנוע מהם לספק ראיות למשטרה שיובילו להגשת כתב אישום נגדם. בשנים האחרונות, יש שיפור בהתנהלות המשטרה בנושא זה, וכאשר החוקר סבור שהחשוד ייעצר, הוא מודיע לסנגוריה הציבורית על כך, והחשוד זוכה לייעוץ טרם חקירתו.
דרכים לשיפור המצב
המצב הקיים דורש שיפור, ולדעתי ניתן לעשות זאת במספר דרכים:
- פיקוח של משרד המשפטים על המשטרה – המשרד יוודא שהמשטרה אכן מודיעה לסנגוריה הציבורית על מעצרים או מעצרים צפויים, טרם חקירת החשוד. כמו כן, יש מקום לנקוט סנקציות נגד חוקרים שלא פועלים כך.
- סיוע לחשודים בהגשת תביעות פיצויים – כאשר אלו נעצרים ל-24 שעות ללא עילת מעצר (למשל, עבירת רכוש יחידה כמו גניבה, ללא שותפים וללא מאסר על תנאי תלוי ועומד), העמדת קצינים תורנים לדין משמעתי בגין החלטות בלתי חוקיות כאלה וחובת פרסום של מספר המעצרים הקצרים הללו (כולל העבירה בה נחשד החשוד ועילת המעצר הקיימת, לדעת הקצין התורן).
- ביטול שיטת “יעדים ומדדים” בעבודת המשטרה – השיטה הזו היא אחד הגורמים למצב הקיים. לכן, יש לבטלה או לאשרה מראש על ידי משרד המשפטים.
