כאשר אדם מבצע עבירה פלילית הוא צפוי לעבור הליכי חקירה, אישום וענישה המבוססים על חוק העונשין.
אבל מה עושים כאשר עבירה פלילית מבוצעת על ידי אדם שהוא חולה נפש או בעל פיגור? האם אדם כזה יכול לשאת באחריות פלילית? האם במצב כזה הנאשם כשיר לעמוד לדין? הנה כל התשובות לכל השאלות הבוערות.
נאשמים שהוכרו כחולי נפש או כבעלי פיגור – לא יישאו באחריות פלילית
ההתייחסות של בתי המשפט לחולי נפש או לבעלי פיגור, שביצעו עבירה פלילית, שונה מהתייחסותם לכל אדם אחר שאינו כזה. בעוד שהאחרונים עלולים להיכלא בבית סוהר, במידה ויימצאו אשמים, הראשונים עשויים להישלח לאשפוז בבית חולים לחולי נפש. המשמעות היא, שאם פלוני הואשם בניסיון לרצח ויימצא על ידי בית המשפט כמי שהיה חולה נפש בעת ביצועם, הרישבמידה שהוא עודנו חולה נפש בעת קבלת ההחלטה ע"י בית המשפט -הוא לא יהיה בר ענישה ובית המשפט יורה על אשפוזו בבית חולים לחולי נפש.
כל זה אומר, שכאשר אדם נאשם בעבירה פלילית, טיעון להעדר שפיות הוא דרך למנוע ענישה או לבטל כליל את כתב האישום. זאת, מאחר שהמשמעות של טיעון כזה היא כי אין לנאשם אחריות פלילית למעשיו. הפטור הזה מאחריות פלילית, שניתן, אגב, לא רק לחולי נפש, אלא גם לבעלי מוגבלות שכלית (מפגרים), מבוסס על ההנחה המשפטית שאם לאדם לא היה את הכושר הנפשי הדרוש כדי לגבש את העבירה הפלילית, הרי שברגע המעשה הוא לא באמת יכול היה לקבל החלטה אוטונומית לפעול נכונה או להפעיל שיקול דעת של אדם בוגר ממוצע.
תהליך ההכרה בנאשם כחולה נפש או כבעל פיגור
כאשר הנאשם עשוי להיות אדם חולה, בעלי ליקוי נפשי או קוגניטיבי/אינטלקטואלי, מה, שכאמור, מטיל בספק את אחריותו הפלילית, יש לברר שתי סוגיות חשובות: הראשונה היא, האם בעת הבקשה להארכת מעצרו של החשוד לצרכי חקירה ("מעצר ימים") ישהה החשוד בבית המעצר או שמא ישהה בבית חולים לחולי נפש/מוסד למפגרים.
לצורך מתן תשובה לשאלה זו, יילקח החשוד, בסמוך למעצרו, לבדיקה קצרה בחדר מיון על ידי פסיכיאטר, אשר ימליץ על מקום השמתו. כאשר ידון בית המשפט בהארכת מעצרו, יהיה עליו להחליט בשאלה זו.
הסוגייה השנייה מתעוררת כשמוגש לבית המשפט להגיש כתב אישום כנגד נאשם שיש חשש כי הוא חולה נפש/מפגרד. במקרה כזה בית המשפט יזדקק לחוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי או לחוות דעת של וועדת אבחון למפגרים, אשר יקבעו האם, בעת ביצוע העבירה, היה הנאשם במצב בו לא הבחין בין טוב לרע, ולא ידע כי המעשה אותו הוא מבצע הוא אסור, ועל כן לא יכול היה להימנע מביצועו. במידה שחוות הדעת תמצא כי הנאשם לא יכול היה להימנע מביצוע המעשה, יקבע בית המשפט כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש/פיגור ויזכה אותו וייתכן כי יורה על מתן טיפול מרפאתי לחולה נפש לפי המלצת הפסיכיאטר המחוזי.