בתי המשפט
בית משפט מחוזי באר שבע
בפני: כבוד ס. הנשיא השופט ניל הנדל תאריך: 22/01/2007
המאשימה: מדינת ישראל
ע”י ב”כ עוה”ד ר. אלמקייס
נגד
הנאשם: מ.מ.
ע”י ב”כ עוה”ד ג. באיער
גזר דין
1. כתב האישום מתאר את האירוע הבא: בתאריך – 22.4.06 באילת, הנאשם קשר קשר עם שניים אחרים לשדוד כסף ממינימרקט בעיר. לשם כך הצטיידו השלושה במצית דמוי אקדח ובתאריך – 23.4.06 בשעה 04:25 לפנות בוקר, הנאשם נכנס יחד עם אחר למינימרקט כאשר המעורב השלישי נשאר בחוץ כדי “לשמור”. הנאשם והאחר פנו לעובדת במקום ודרשו שתיתן להם את הכסף כאשר האחר הצמיד את המצית דמוי האקדח לצווארה. העובדת הספיקה לסגור את הקופה ואמרה לנאשם ולאחר לפתוח אותה. בעת שהאחר ניסה לפתוח את הקופה, התקשרה העובדת למשטרה. כשהבחינו הנאשם והאחר שהעובדת התקשרה למשטרה, ברחו מהמקום והמעורב השלישי ששמר מבחוץ, ברח אף הוא. בגין מעשים אלה הואשם הנאשם בעבירה של קשירת קשר לפשע וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות.
הנאשם באמצעות סניגורו הודה בעובדות כתב האישום אך הסתייג מנושא אחד בהוראות החיקוק. לגישת הסניגור מרשו אכן עבר את העבירות של קשירת קשר לפשע וניסיון לשוד אך לא בנסיבות מחמירות כפי שהואשם. על פי קו זה, הואיל והתביעה לא הוכיחה שימוש בנשק קר או שהעבירה נעברה ע”י חבורה, לא הוכחו הרכיבים הנכללים בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות. ב”כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. המדינה סבורה שעובדות המקרה כוללות את המרכיב של חבורה וזאת משני טעמים. הראשון, כי די בשניים כדי להקים חבורה. השני, אפילו וחבורה דורשת השתתפותם של שלושה מבצעי עבירה, יש לספור גם את המעורב האחר שהמתין בחוץ ולא נכנס לתוך המינימרקט. בהכרעת הדין קיבלתי את עמדת המדינה. מאחר ואין מחלוקת בדבר נוכחותו של אדם שלישי מחוץ למינימרקט, התמקדתי במספר הנדרש כדי להקים חבורה. מסקנתי היתה שדי בשניים ובהתאם, הורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות.
הנאשם הינו יליד 1985 אך טרם חגג את יום הולדתו ה- 21 במועד ביצוע העבירה. בהתאם חלה חובה להזמין תסקיר. צויין בו כי המשיב סיים 12 שנות לימוד. על פי עורך התסקיר, הנאשם הינו בחור צעיר שלרוב מתנהג בצורה נורמטיבית אך טרם גיבש את זהותו העצמית. אין לנאשם עבר פלילי. בהתאם הומלץ להטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לאחר תום שירותו הצבאי. התובעת הדגישה כי העובדות מצביעות על תעוזה, תכנון וניצול של שעת הלילה המאוחרת לרבות נוכחותה של העובדת לבדה במינימרקט. לדעת התובעת, היגררות אחרי חברה עבריינית הינה נסיבה שמובילה צעירים רבים לבצע עבירות כאלו ועל כן לא יהא זה נכון להתחשב בנימוק שהנאשם נגרר ע”י אחר. הוצגו בפני שני פסקי דין בהם נגזר על הנאשמים באותו עניין שנת מאסר בפועל. הסניגור ציין כי המעשה לא לווה באלימות. חלקו של הנאשם היה פחות מהאחר שנוכח במינימרקט – לא הנאשם אחז “באקדח” ולא הוא איים בפועל על העובדת. הנאשם החל את שירותו הצבאי כחייל בגבעתי ובהמשך עבר לשרת כטבח. הנאשם הודה בעובדות. נתבקשתי ע”י הסניגוריה לאמץ את המלצת קצין מבחן ולגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה של חצי שנה. הנאשם ביקש את המילה האחרונה. הוא אמר שהוא מצטער על מעשיו, כי נסחף עם השניים האחרים וכי עשה טעות חמורה. עוד הדגיש שהיה במעצר כחודש ימים ועוד כחצי שנה במעצר בית.
3. ב”כ הצדדים הטיבו לציין את הנימוקים לקולא ולחומרה במקרה דנא. הדבר לא ייחשב כתגלית אם יצויין שענישה רבת פנים היא ויש לשקול לא רק את מצבו של הנאשם אלא גם האינטרס הציבורי. צר לי לציין כי מעשי שוד הפכו לחיזיון נפוץ. אנשים העמלים קשה לפרנסתם, חשופים לגניבה גלוייה ביום ובלילה, כאילו זה חלק בלתי נפרד מתנאי עבודתם.
מסכים אני שיש לקחת בחשבון כי המצית רק “התחזה” כנשק וכי בפועל הנאשם לא הצמיד את “האקדח” לצווארה של העובדת. ברם, אין להתעלם מכך שהנאשם היה שותף פעיל ביישום התוכנית המוסכמת ע”י החבורה שביצעה את עבירת השוד. ברי גם לו שהעובדת האמינה שמדובר בנשק קר. התנהגות כזו עלולה לסכן כל נוכח בזירת הפשע ורק אודות תושייתה של העובדת, נקטעה העבירה במהלכה. צודקת התובעת שהאירוע וודאי היה טראומתי עבור העובדת. קצין מבחן ציין שהנאשם הינו בדרך כלל נורמטיבי. לכך אשיב שאם גם אדם מעין נורמטיבי מסוגל לעבור עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, מחובתו של בית המשפט לתרום את חלקו כדי להגן על הציבור שבאמת נורמטיבי ושומר חוק הן מבחינת זכות הקניין והן מבחינת הזכות לחירות. מכאן, אינני סבור כי עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות משיג את המטרה שכוללת הרתעת הנאשם ועבריינים בכח. מהצד האחר, נדמה שישנם נימוקים לקולא שמצדיקים הטלת מאסר בפועל לתקופה שנופלת בהרבה מהעונש הראוי כלפי נאשם המבצע עבירת שוד בנסיבות מחמירות. אין להעניק משקל יתר לטענה שהנאשם נגרר אחר אחרים. מחובתו לקחת אחריות על עצמו. נוסף על כן, ניתן תמיד לטעון, והדבר אף עלול להיות נכון, שהחבורה יוצרת דינמיקה לפיה הקבוצה גוררת את היחיד לעשות דברים שלא היה עושה לבד. תקופת המאסר אשר תיגזר על הנאשם אפוא, לא תהא קצרה אך לא ארוכה במידה כזו שתמנע ממנו חזרה למוטב.
4. סוף דבר, הנני גוזר על הנאשם את העונש הבא: מאסר לתקופה של שנתיים, מתוך תקופה זו ירצה הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים. יתרת התקופה – 14 חודש תהא על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו לבל יעבור כל עבירת פשע נגד הרכוש. מתקופת המאסר בפועל יש לנכות את הימים בהם שהה הנאשם במעצר בתיק זה – 23.4.06 עד 23.5.06.
הודע לנאשם על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום ג’ בשבט, תשס”ז (22 בינואר 2007) במעמד הצדדים.
ניל הנדל – ס. נשיא
הסניגור:
מוסכם בין הצדדים כי הנאשם ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו לאחר שיסיים את שירותו הצבאי. אבקש שהמאסר יעוכב עד 1.5.07.
התובעת:
אין לי התנגדות, בכפוף להמשך תוקפם של תנאי השחרור.
החלטה
נוכח הסכמת הצדדים ונסיבות העניין, הנני מעכב את ביצוע עונש המאסר עד 1.5.07, באותו יום על הנאשם להתייצב במשטרת אילת עד השעה 12:00.
תנאי השחרור שנקבעו ימשיכו לחול עד להתייצבותו של הנאשם בתחנת המשטרה.
הנני מוציא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנאשם עד להתייצבותו במשטרה לשם ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
5129371
54678313
ניתנה היום ג’ בשבט, תשס”ז (22 בינואר 2007) במעמד הצדדים.
5129371
ניל הנדל 54678313-8116/06
ניל הנדל – ס. נשיא
008116/06פ 055 ציונה נסירי
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
