זיכוי הומלסים שיכורים מתקיפה חבלנית של נהג מונית

 מדינת ישראל

בית משפט השלום
ב  א  י  ל  ת    פ  001856/02

בפני:    כב' השופט ש. שטיין    תאריך:    06/11/2002

בעניין:    מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד:    ד. גרינברג    המאשימה

נ  ג  ד

1. מ.ס.
2. ו.א.
    ע"י ב"כ עוה"ד:    ג. בר-אור

הנאשמים

הכרעת דין

בתאריך 28.10.2002, לאחר שמיעת העדויות בתיק, מצאתי לזכות את הנאשמים מחמת הספק, כאשר נימוקיי להכרעת הדין ינתנו במועד מאוחר יותר, להלן איפוא נימוקיי להכרעת הדין.

1.    בתאריך 6.10.2002 סמוך לשעה 18.00 הגיעה המשטרה לרח' האלמוגים באילת על רקע קטטה בין המתלונן, נהג מונית בשם משה בן דוד (להלן: "הנהג"), ובין הנאשמים.

2.    על רקע תלונת הנהג הובאו הנאשמים לתחנת המשטרה ושם הם נעצרו עד למועד המשפט.

3.    גרסת הנהג היא, כי במועד האמור בשעה שנסע בכיוון רח' האלמוגים, התנפלו הנאשמים על המונית. הנאשם מס' 2 התיישב לידו, ואילו הנאשם מס' 1 התיישב במושב האחורי וביקשו להסיעם לכיוון המלונות. הנהג הודיע להם כי הוא אינו עובד. בתגובה לכך צעק לעברו הנאשם מס' 1 "תיסע יה בן זונה" וחבט באגרופו בצווארו, כאשר הסתובב וביקשו לחדול מלהכותו, נתן הנאשם מס' 2 אגרוף בצלעותיו. הנהג ירד מהמונית, אולם הם המשיכו להכותו, הוא פנה לעזרת אנשים שהיו במקום וביקשם להזעיק משטרה. זאת ועוד, כל מי שניסה להפריד בינם ובינו לא יכול היה להתקרב כי הנאשמים לא אפשרו זאת.

4.    גרסת הנאשמים שונה בתכלית. לדבריהם, הם סיימו לבצע קניות במקום הנקרא 'פיס קפה", ואז ביקשו לעצור מונית לצורך נסיעה לחוף מפרץ השמש. הואיל ובמקום אין תנועת מוניות, יצא הנאשם מס' 2 לכיוון הצומת. הנאשם מס' 2 עצר המונית, התיישב ליד מושב הנהג וביקשו להסיעם למלון "הרודס". עוד הוסיף ואמר לנהג, כי חברו מחכה בסמוך וביקשו להגיע אליו. הוא הבחין שהנהג אינו מפעיל המונה. הם הגיעו למקום בו המתין להם הנאשם מס' 1, ואז כאשר עלה הנ"ל לרכב הודיע להם הנהג כי הנסיעה תעלה להם -.25 ש"ח, האמירה היתה בלשון גסה ובנוסח: "אני אזיין את האימא שלכם אם לא תשלמו -.25 ש"ח". השניים שסברו כי המחיר מופרז, ביקשו מהנהג לעצור. כמו כן, דרשו ממנו שיתן להם את פרטי התחנה בה הוא עובד על מנת שיוכלו להתלונן כנגדו על כך שלא הפעיל המונה. בתגובה לדרישה זו פרץ הנהג בנהיגה מהירה, לאחר כמאה מטר הסיט רכבו ימינה, יצא את המונית והחל מכה עצמו תוך שהוא חובט את ראשו בגג המונית. השניים לטענתם לא עשו דבר. כאשר הגיעה המשטרה הם נענו לשוטר, עלו על רכב המשטרה והוסעו לתחנת המשטרה.

6.    על-פי התעודה הרפואית של הנהג נמצאו הממצאים הבאים: בראש רגישות במימוש איזור אחורי, המטומה באף מימין, המטומה קטנה ליד עין שמאל, חתך בשפה עליונה, רגישות בשיניים קדמיות עם תזוזה, רגישות במימוש צלעות מימין, רגישות ונפיחות במרפק ימין.

7.    המשטרה לא גבתה עדות נוספת כלשהי מעדים שהיו במקום, ולפיכך ההכרעה במשפט זה הינה פועל יוצא של האמון או אי האמון בגרסת הנהג מחד, ובגרסת הנאשמים מאידך.

8.    בנוסף לנאשמים שהעידו מטעם ההגנה, העידה עדת ההגנה מרינה בנימינוביץ' אשר מסרה בעדותה, כי זכור לה כי בסביבות חודש אוגוסט עלתה עם חברתה למונית הנהג וביקשה להגיע לכתובתה. הנהג בתגובה הודיע להם כי המחיר הוא -.22 ש"ח. מכיוון שהמחיר שנקב היה גבוה מהמחיר הרגיל שהוא -.14 ש"ח החליטו השתיים על אתר לרדת מהמונית ולא לבצע הנסיעה עמו.

9.    במהלך הדיון הוברר כי השוטר מלווה העצורים שהיה נוכח בדיון, יצחק חאוזי, הוא אחד השוטרים שהוזעקו למקום, ומכיוון שהוא לא זומן כעד לא על-ידי התביעה ולא על-ידי ההגנה, הוא התבקש לשמש כעד שזומן על-ידי בית המשפט.

בעדותו מסר כי הגיע למקום בניידת המשטרה לאחר הודעה בקשר על קטטה ברח' האלמוגים בפיס קופי. בהגיעם למקום, ראו מונית עומדת באמצע הכביש, דלתותיה פתוחות והמולה של אנשים. הוא ראה את נהג המונית עומד ליד דלת הנהג, כאשר הנאשמים עמדו בסמוך לו. הוא זיהה את הנאשם מס' 1 כשחולצתו הלבנה פתוחה ואילו הנאשם מס' 2 החזיק שקית בידיו, אם כי לא יכל לומר אם החזיק שקיות בשתי ידיו או רק שקית בידו האחת.

10.    אקדים ואומר, כי עדותו של עד התביעה – הנהג משה בן דוד, לא הותירה בפני רושם טוב. הוא התחמק משאלות הסניגור לעניין עברו, ממנו עולה כי הוא היה מעורב בעבירות אלימות ותקיפה שבגינם נפתחו כנגדו תיקים רבים, וביחס לחלקם אף הועמד לדין בבתי משפט, שם הוטלו עליו עונשי קנס ומאסרים על תנאי. באופן מפתיע הוא לא זכר אירועים אלה ותגובותיו בעניין זה היו מתחמקות.

באשר לאירוע עצמו נמצאו סתירות משמעותיות בין הגרסא אותה מסר במשטרה ובין עדותו בבית המשפט. בעדותו במשטרה טען כי הנוסע שישב לידו, הנאשם מס' 2, בעט בו עם כניסתו למונית, בעוד שבעדותו בבית המשפט טען כי נאשם זה חבט בו באגרופיו. הוא לא הזכיר עניין הבעיטה. במהלך עדותו בבית משפט טען הנהג כי אחד הנאשמים הוציא חבל מהשקית שהחזיק בידו ורצה לחונקו עם אותו החבל, כאשר בעדותו המשטרתית לא הזכיר עניין החבל באופן כלשהו.

עוד מסר בעדותו המשטרתית, כי הנאשמים עלו לרכב כשהם שתויים וריח חריף של אלכוהול נדף מפיהם, בעוד שבמהלך עדותו בבית משפט חזר בו מעניין הריח אם כי הוסיף וטען כי הם היו שתויים.

יצויין, כי העד לא נסך אמון בדבריו, זאת כאשר העיד לגבי העובדה כי לא זכור לו שהסיע נוסעים שתויים בכל מהלך הקריירה שלו כנהג מונית. עוד לעניין התנהגותו בשגרה בנושא הפעלת המונית על ידו, הוא מסר כי רק במקרה אחד, כאשר הנוסע לא ביקש דבר לענין הפעלת מונה,הוא לא הפעיל מונה, וכי מקרה יחיד זה היה כאשר מפקח של משרד התחבורה נסע עמו וכתוצאה מכך הוא הורשע בעבירה של אי הפעלת מונה. טענה זו אינה מעוררת אמון, זאת במיוחד נוכח עדותה של עדת ההגנה אשר העידה על דרך תביעתו למחיר מופקע באותה הזדמנות בו עלתה על מוניתו, וללא שהפעיל המונה כפי הנדרש ממנו.

11.    נכון אמנם כי דרך התנהגותו של הנהג, כגרסת הנאשמים, ביחס לכך שכשיצא ממכוניתו, החל לחבוט בעצמו הינה תמוהה ומוזרה. עם זאת, ייתכן וניתן ליחס התנהגות זאת עקב חשש שעלה בליבו נוכח  דרישת הנאשמים לכך שימסור את פרטיו, בשעה שסירב להפעיל המונה ובחר בדרך התנהגות זו תוך שהוא מטיל אשמה על הנאשמים כדי להסיר מעצמו איום של תלונה שתבוא מצדם כלפיו.

12.    זאת ועוד, טענת הנהג כי לא היתה בכוונתו להסיע נוסעים משום שלא עבד באותו הזמן וכי הנאשמים "התנפלו" על המונית ונכנסו אליה בניגוד לרצונו, מעוררת ספק ביחס למהימנותה. ברגיל, נהגי מוניות מעוניינים בנוסעים ואינם דוחים הזדמנות לבצע הסעה, ונהג שאכן אינו מעוניין להסיע נוסעים, אינו מאפשר בזמן שהוא בנסיעה לעוברי אורח להכנס למוניתו, כפי שאירע כאן.

13.    מאידך, עדויות הנאשמים היו עקביות, תאמו את העדויות שמסרו במשטרה ותאמו זו את זו. יצויין, כי הם מסרו את גרסתם כל אחד בפני שוטר אחר, מיד בסמוך לאירוע, והאפשרות שהם יתאמו את גרסתם בפרק הזמן הקצר שהיה להם עת הוסעו לתחנת המשטרה מפחיתה במידה משמעותית את היכולת לבצע תיאום כזה.

14.    התיאור שמסרו באשר לדרך הכניסה למונית, כאשר הנאשם מס' 2 הוא זה שהביא המונית ממקום אחר הינה אותנטית ולא נראה כי היתה להם סיבה, לולא אכן הדברים התרחשו במציאות, להמציאה, שכן באותה עת הם לא יכלו לדעת מה תהיה גרסת הנהג בעניין זה. דווקא פרט עובדתי זה, שהינו נייטרלי לענין אירוע המכות מהווה עוגן לקביעת האמינות והעדפת גרסתם על זו של נהג המונית.

התיאור אותו מסרו הנאשמים בדבר המחלוקת שנוצרה לענין תשלום דמי הנסיעה ודרך התנהגותו של הנהג בקביעת המחיר מתיישב עם מאפיין התנהגותו בתביעה למחיר המופקע אותו דרש מעדת ההגנה, באירוע אחר לחלוטין, כמפורט לעיל.

15.    גם העובדה שהנאשם מס' 2 נצפה על-ידי השוטר יצחק חאוזי כשהוא מחזיק שקית בידו וללא שנראה כמי שמכה או חובט בנהג בשעה שהגיע למקום כטענת הנהג, מחזקת את האמון בגרסתם של הנאשמים, על זו של הנהג.

16.    עם זאת, מעדותו של השוטר עולה, כי הוא ראה את המונית כשהיא במרכז הכביש ולא כפי שטענו הנאשמים, לפיה הנהג, לאחר שהאיץ מהירות המכונית, סטה והעמיד רכבו לימין הכביש.

17.    חובת התביעה כידוע לכל, היא לשכנע מעבר לכל ספק סביר את ביצוע העבירה המיוחסת לנאשמים. במקרה זה, נוכח התהיות, הסתירות וחוסר האמון בעדותו של הנהג שהוא העד היחיד כנגד הנאשמים, לא ניתן לקבוע כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה, ולפיכך הורתי על זיכויים של הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, מחמת הספק.

5129371
54678313
זכות ערעור לתביעה בתוך 45 יום מהמועד בו יגיעו נימוקיי הכרעת דין זו לרשותה.

5129371
54678313המזכירות תמציא עותק הכרעת הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום א' בכסלו, תשס"ג (6 בנובמבר 2002), בלשכתי, בהעדר.

ש. שטיין 54678313-1856/02

ש. שטיין – שופט
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה