בתי המשפט
בית משפט השלום אשדוד פ 001467/07
בפני: כב’ השופטת מיכל וולפסון תאריך: 25/10/2007
בעניין: מדינת ישראל המאשימה
ע”י ב”כ עו”ד קלר עמיאל
נ ג ד
ג.א.
ת”ז הנאשם
ע”י ב”כ עו”ד באיער
נוכחים: ב”כ המאשימה – עו”ד עמיאל
הנאשם ובא כוחו – עו”ד באיער
גזר דין
1. הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי”ב- 1952 (להלן:”חוק הכניסה לישראל”). הנאשם הודה בפתח משפטו בעבירה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. הנאשם התחרט על מעשיו. הוא נכנס לישראל כדי לעבוד בשיפוץ.
2. לנאשם אין עבר פלילי. התביעה עותרת להטלת עונש של מאסר בפועל של שלושה חודשים ויום, מאסר על תנאי, והתחייבות. עמדת התביעה עולה בקנה אחד עם פסיקה של ערכאת הערעור של ערכאה דיונית זו, ועם הלכת ח’טיב (רע”פ 5198/01 ח’טיב נ’ מדינת ישראל,פ”ד נ”ו (1),769
(2001) להלן: “הלכת ח’טיב”). זאת בהתבסס על החשש של הפוטנציאל הביטחוני מכל מי שנכנס לתחומי מדינת ישראל ללא היתר משטחי יש”ע בשליטת מדינת ישראל או מהרשות הפלשתינאית.
3. הסנגור המלומד מפנה לפסיקה לפיה המדינה אינה יכולה להסתמך על חשדות שלא הובאו להם ראיות. הנאשם נכנס לישראל כדי להתפרנס. הוא מפרנס משפחה בת 13 נפשות כולל את עצמו. מדובר בבחור צעיר יליד 1982 מהכפר סנג’ל והמשפחה הם אמו ואחיו ואחיותיו ושני קטינים.
4. הלכה מצאה כי יש להתייחס לנאשם שעובר עבירה זו כמו לנאשם שעובר כל עבירה אחרת. כלומר בחינת כל מקרה לגופו ולא לקבוע חובת מאסר בפועל כרף תחתון חובה. לכך יוסף שיש לאבחן בין מקרים בהם הנאשם עובר את העבירה של הכניסה לישראל ללא היתר כדין כעבירה יחידה למקרים בהם העבירה נלווית לעבירות נוספות חמורות יותר. באשר לעבירה של הכניסה לישראל ללא היתר, בית המשפט העליון קבע כי מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית המשפט בערכאת הדיון ובנסיבות האינדיווידואליות של הנאשם המיוחד שהורשע בדינו. במיוחד כאשר מתרחקים מליבת הסכסוך והסיכון הביטחוני [רע”פ 3674/04 אבו סאלם נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.06 ) וההפניות בסעיף 7 לפסק דינו של המשנה לנשיא כבוד השופט מ’ חשין]. בעניינו של אבו סאלם נבחנה סוגיית הפסיקות השונות בערכאות נמוכות בעבירה היותר חמורה של הסעת שוהים בלתי חוקיים כנגזר מהלכת ח’טיב . עולה מהלכת אבו סאלם כי אין שוני בין מדיניות ענישה של מסיע שוהה בלתי חוקי לבין כל נאשם אחר במובן זה שכל אחד נבחן בנסיבותיו האישיות. אם אילו הם פני הדברים לגבי העוברים את העבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל אשר הינה העבירה היותר חמורה על אחת כמה וכמה במקרה של מי שנכנס לישראל ללא היתר כדין כעבירה בודדה, ראשית וללא עבר פלילי.
5. אין חולק כי הנאשם עבר על החוק כאשר נכנס למדינת ישראל שלא כדין ואין הבדל בין מי שנכנס לישראל שלא כדין מגבול המדינות השכנות של ישראל לבין מי שנכנס לישראל מהאזור. כמו שאין הבדל מבחינת חוק הכניסה לישראל בין מי שנכנס ממדינה עמה לישראל קשרים דיפלומטיים למי שנכנס ממדינת אויב. החוק גם אינו מבחין בין מי שנכנס למדינה ללא היתר מתוך רצון לעקוף את תהליך ביקורת הגבולות ללא כל מטרה נוספת למי שנכנס לישראל כדי להתפרנס מכלכלתה ללא רשות. החוק גם אינו מאבחן בין מהגרים כלכליים לבין טרוריסטים. לכן הנסיבות האישיות של הנאשם אינן משנות את התוצאה של ההרשעה. אולם יש מקום לאבחן בין מי שנכנס לישראל שלא כדין כדי לבצע בה עבירות פליליות מעבר לעבירות הכלכליות אשר נלוות להגירה כלכלית בלתי חוקית, או לבצע פעולות טרור לבין מהגר כלכלי כדוגמת הנאשם (ראה הערעורים הפרטניים בהלכת אבו סאלם, לעיל).
העולה מההלכה הפסוקה כי מצבה הביטחוני של מדינת ישראל כמו גם הבעיות של האוכלוסייה הגרה באזור בין בתוך שטחי הרשות הפלשתינאית ובין בתחום של יש”ע היא בגדר ידיעה שיפוטית. מה שאין כן לגבי סיכון בטחוני לגבי הנאשם הספציפי.
6. המדינה מבקשת להדגיש את פן הרתעתי בענישה של מאסר בפועל וגם מאסר על תנאי.
מטרת העונש להרתיע את העבריין המסוים שעניינו עומד לבחינה וגם את החברה. כנגד, ענישה כוללת גם את האלמנט של שקילת עניינו האישי של כל נאשם וגם את החיסכון שחסך למדינה בניהול משפטו. נסיבותיו האישיות של הנאשם, היותו מפרנס של משפחתו תומכות בהעדפת פן הרתעתי במובן של מדרג של הענישה לגבי העבירה נשוא כתב האישום. להעדר הרשעות קודמות, לגילו של הנאשם והחרטה שהביע יש משקל מבחינת העונש.
7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים כדלקמן:
– מאסר בפועל של 10 ימים. ימי המעצר ינוכו מימי המאסר.
– מאסר על תנאי של 15 יום למשך 36 חודשים שלא יעבור עבירה נוספת לפי סעיף
12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי”ב-1952.
הנאשם יחתום על התחייבות על סך של 2,000 ₪ כי לא יעבור במשך 24 חודשים עבירה על
חוק הכניסה לישראל. אם הנאשם לא יחתום ייאסר למשך 10 ימים.
5129371
54678313
זכות ערעור תוך 45 יום בבית משפט מחוזי בבאר-שבע.
5129371
54678313
מיכל וולפסון 54678313-1467/07
ניתן היום י”ג בחשון, תשס”ח (25 באוקטובר 2007) במעמד הצדדים.
מיכל וולפסון, שופטת
001467/07פ 139 תמי דרעי
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
