שחרור של שוהה בלתי חוקי

בתי המשפט
בית משפט השלום
ב   א   י   ל   ת
     בש 001757/03

בפני:    כב’ השופט ש. שטיין    תאריך:    24/04/2003

בעניין:    מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד:    קעטבי    המבקשת המאשימה
נ  ג  ד
צ.א.ע.
     ע”י ב”כ עו”ד:    גיל באיער    המשיב הנאשם

נוכחים:        ב”כ המבקשת
המשיב וב”כ

החלטה

1.  זוהי בקשה להארכת מעצר הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

5129371
2.                   נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי”ב – 1952, בכך שבתאריך 15.04.2003 שהה באזור התעשיה באילת שלא כדין.נ

3.                   עילות המעצר המיוחסות לנאשם ע”י התביעה הינן מסוכנותו וכן החשש לאי התייצבותו למשפט, וכתוצאה מכך שיבוש הליכי המשפט.ב

4.                   הנאשם שוחרר לא מכבר ממאסר בגין עבירה קודמת של שהייה שלא כדין בישראל, שימוש במסמך מזוייף, התחזות לאחר, קבלת דבר במרמה והכשלת שוטר, בגין כך נגזר עליו עונש שהופחת בערעור ועמד על שנה מאסר.ו

5.                   העבירה הנוספת בה הורשע הנאשם הינה עבירת בטחון, בגינה נדון ל- 4 שנות מאסר, אם כי אותה עבירה נעברה על ידו לפני מספר רב של שנים בהיותו כבן 16 שנים.נ

6.                   הנאשם, תושב השטחים הגיע לאילת זמן קצר אחריי שחרורו מהכלא בגין העבירה הבטחונית האמורה, נשא אישה בעלת אזרחות ישראלית, וכיום לבני הזוג שלושה ילדים.ב

הנאשם התערה בעיר אילת, מצא מקום עבודה ושהה בישראל בזהות בדויה מספר שנים, עד שנתפס ונדון כמצויין לעיל למאסר של שנה.ו

7.                   באשר למסוכנות, הרי שלטענת התובע היא נובעת בעיקרה מעבירת הבטחון בה הורשע. לעניין זה המציא התובע החלטה של ביהמ”ש המחוזי בבאר-שבע בה נדון מקרה דומה של אדם ששהה בישראל שלא כדין וכי בשנת 1989 נדון בגין עבירת בטחון וביהמ”ש מצא כי יש בכך משום גיבוש עילת המסוכנות.נ

8.                   הסניגור מצידו טען כי אין בסיס לעילת מעצר כנגד הנאשם.

המסוכנות עליה הצביע התובע אינה קיימת וכביסוס לכך המציא את החלטת ביהמ”ש המחוזי בב”ש 21742/02 בה נדון הערר אותו הגיש הנאשם בגין החלטת ביהמ”ש לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים, עקב כתב האישום הקודם שהוגש כנגדו ואשר בגינו נדון כאמור לשנת מאסר.ב
באותה החלטה מתייחס ביהמ”ש גם לעובדה שלנאשם עבר בטחוני משנת 1988, בה נדון ל- 4 שנות מאסר ובסופה של ההחלטה מצא ביהמ”ש לקבל הערר והורה על חלופת מעצר בבית מעבידו.ו

9.                   בקשת הסניגור היא כי אורה על חלופת מעצר במסגרת מעצר בית מלא, הפקדת כספים במזומן והמצאת ערבויות מתאימות להבטחת התייצבות הנאשם למשפט.נ

10.               לא מצאתי כי במקרה זה התגבשה עילת המסוכנות לה טוענת התביעה.ב

העובדה שלנאשם עבר בטחוני מלפני שנים כה רבות, מתקופה בה היה הנאשם כבן 16 שנים בלבד, איננה מקימה את העילה.ו

11.               נכון, העובדה שהנאשם חזר לעיר אילת מייד עם שחרורו מהכלא, מצביעה על דפוס התנהגות המוכיח חוסר איכפתיות והתעלמות מהחוק.נ

12.               נראה כי הסיבה לחזרתו של הנאשם לעיר אילת הינה העובדה שאישתו הישראלית וילדיו נמצאים בה.ב

13.               בקשת הסניגור כי אורה על חלופת מעצר לפיה ישהה הנאשם במעצר בית בישראל, כאשר עצם שהייתו בארץ מנציחה את העבירה בגינה הוא נאשם, אינה יכולה להתקבל על דעתי.ו

14.               עם זאת, העילה למעצר הנאשם, נוכח החשש שמא הנאשם לא יתייצב למשפטו, זאת בגין כך שהינו תושב השטחים, אכן קיימת, ואולם הסרת החשש האמור יכולה להיעשות בדרך של הפקדת כספים ומתן ערבויות מתאימות.נ

15.               אשר על כן, אני מורה בזאת על שחרור הנאשם בתנאים הבאים:

א.      הפקדה במזומן של 10,000 ₪.ב
ב.      מתן שתי ערבויות צד ג’ בסך של 10,000 ₪ כל אחת.ו

הערבויות תהיינה של שני אזרחים ישראלים, בעלי מקור הכנסה קבוע ולהנחת דעתה של מזכירת ביהמ”ש.נ

16.    מובהר בזאת כי חל איסור מוחלט על המשך שהייתו של הנאשם בתחומי מדינת ישראל וכניסתו אליה תותר אך לצורך ההליכים המשפטיים כנגדו.ב

ניתנה היום, כ”ב בניסן, תשס”ג (24 באפריל 2003), במעמד הנ”ל.ו

ש. שטיין – שופט

ב”כ המבקשת:
מבקש עיכוב ביצוע למשך 24 שעות לשם הגשת ערר.נ

ב”כ המשיב:
אין לי התנגדות.ב

החלטה

ניתן בזאת עיכוב ביצוע החלטת השחרור, וזאת למשך 24 שעות.ו

ניתנה היום, כ”ב בניסן, תשס”ג (24 באפריל 2003), במעמד הנ”ל.

ש. שטיין – שופט

001757/03בש 136 רונית אסייג
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח